At the same time,

Israelis must acknowledge that just as Israel's right to exist cannot be denied, neither can Palestine's. The United States does not accept the legitimacy of continued Israeli settlements. This construction violates previous agreements and undermines efforts to achieve peace. It is time for these settlements to stop.

Israel must also live up to its obligations to ensure that Palestinians can live, and work, and develop their society. And just as it devastates Palestinian families, the continuing humanitarian crisis in Gaza does not serve Israel's security; neither does the continuing lack of opportunity in the West Bank. Progress in the daily lives of the Palestinian people must be part of a road to peace, and Israel must take concrete steps to enable such progress.

Symmetry

Differences

Overall

I feel the speech blame the Palestinians in violence, while Israel's main crime is constructing settlement, which sounds innocence action. In the speech, the Palestinians have "daily humiliations – large and small – that come with occupation", but there's no details of what kind of humiliations they have. Also, there's nothing about killing by the Israeli Army. The talk about settlements is too short, and is hard to tell what's wrong with building more settlements.

The full text of the speech was taken from Huffington post.

כך שאם נסכם, זה לא היה יוני. זה היה טעות.

אתמול שלומי בא אלי לשיעור ראשון בבניית אתרים. ישבנו מול המחשב הנייד שלו, ולימדתי אותו את הטאגים הבסיסיים של HTML. הוא התלהב, ואני הייתי מבסוט. בסוף השיעור הוא נתן לי חמישים שקלים, ואני נתתי אותם לשירה, בשביל הפסיכולוגית שלה. לא עשיתי את זה בשביל הכסף, את השיעור, אני מתכוון. פשוט נהניתי לעשות זאת. נהניתי לראות את שלומי מתלהב מהדברים שהראיתי לו. הכסף הוא בונוס, ואני שמח שיש לי דרך לעזור לשירה בשביל הטיפולים שלה.

הנוקיה של שירה התחרפן. בהתחלה המקשים במכשיר לא הגיבו, ועכשיו המכשיר נדלק ונכבה במן לולאה אינסופית. כדי לעצור את הסיבוב הסחרחר הזה, צריך להוציא את הבטריה. ובגלל כל העניין, התקשרתי אל אורנג' וקיבלתי הצעה שלהם לשידרוג המכשיר. ביום חמישי צפוי להגיע שליח עם מכשיר חדש לשירה. אני אחוייב ב-200 ש"ח ועוד 39 ש"ח באופן חד-פעמי. יופי לי טופי לי.

ממש קשה לי לכתוב עכשיו. אני מכריח את עצמי לכתוב, ומרגיש שהכתיבה לא זורמת, וכל מה שיוצא מהמקלדת עילג ומגוחך.

דיברתי עם בטי היום על כסף ואלוהים. ובכלל, סיפרתי לה איזו גישה אופטימית אימצתי לחיים. יש הרבה אפשרויות, ודבר אינו משהו שחייב להיעשות. כל מה שצפוי לקרות הוא בבחינת "נחמד שיהיה". ואם לא מתגשמת האפשרות, לא נורא. אפשרות אחרת תצוץ ממילא, ובינתיים אנחנו חוגגים את החיים עצמם. ובאמת האמנתי בכל הדברים שאמרתי, והרגשתי טוב, ומרוצה מעצמי וממה שיוצא ממני.

אתמול היה לי כל-כך כיף. הלכנו לבית המרקחת ברחוב ביאליק. מצאתי שם מגבונים להגיינת הידיים ללא מים וסבון. מיד רציתי לקנות את זה, בשביל מצבים שאני צריך לשירותים בחוץ, ואין לי אפשרות לשטוף ידיים אחר-כך. לשירה היה כסף, אבל הוא היה מיועד לתרופות שלה. היא הסכימה לקנות את המגבונים, אך בתנאי שישאר עודף מספיק מקניית התרופות שלה. פטפטנו פטפוט עליז ליד הרוקח, ובסוף לא נשאר עודף. הייתה שם מישהי שנדחפה בלי תור, וכמובן היו אלה שכעסו עליה. אחר-כך טלפון נייד צלצל בקול, ובסוף אותה נדחפת היא זו שהואילה בטובה לענות לשיחה. "כמה בלאגן היא עושה?!" ציינה שירה.

אחרי בית המרקחת הלכנו אל כיכר אורדע, בכוונה לאתר בית-קפה לשבת בו. למרות הרצון הטוב לחסוך בבילויים לטובת חיסכון לחופשה בחו"ל, קשה לנו לוותר על הזדמנות לשבת בבית-קפה. מצאנו את הבלינצ'ס של שושנה. אני הסתכלתי על ילדה קטנה שגררה עצמה, או הסיעה עצמה, על גבי כלי-רכב שמיועד לילדים קטנים. וכל-כך הרבה היא נסעה. איך היא לא התעייפה? וגם ליהגתי לשירה על ריכוז הזקנים הגבוה שיש בכיכר ("אולי הריכוז הגובה ביותר בארץ"). בינתיים הביאו לנו הפוך קטן (בשבילי) ומיץ תפוזים בשביל שירה. המיץ לא היה טבעי, אלא קריסטל, כך דיווחה שירה. והזמנו עוד משהו – מה זה היה? לא משנה.

כשסיימנו לשבת בביתקפה, הלכנו בעקבות הבטן אל דוכן הפלאפל הסמוך. היה טעים, ואני הקשבתי בחצי אוזן לשני אנשים שנראים מאד מבוגרים, ושהתנהגו כמו תיכוניסטים. האיש הקניט את האישה, והיא מצידה ניסתה לבעוט בו. והם צחקו כל הזמן, בעיקר בעל הדוכן, שבקושי יש לו 25 שנים. מצחיק.

נסענו הביתה אחרי כל המהומה, וסגרנו את הדלת על עוד יום נהדר שנגמר. וזה היה אתמול.

הבלוג, הוא עניין שחביב עלי, מרגע שנחשפתי אליו. לכל אחד נהפכת האפשרות להוציא תחת ידו רשומות גרפומניות לעיון הציבור. וזהו כשלעצמו חידוש, בערך בסדר גודל דומה להמצאת הדפוס.

תיאור נבחר של תולדות חוויית האדם:

1. ממחוות שאינן שונות ממחוות קדמוניות אחרות, פוצח אביו קדמונו של האדם במילים. נפתחה הדרך לבטא רצונותיו ומחשבותיו לעשירים, ולכולם.
2. המהפך הלשוני המשוער של חומסקי – נניח כי היה זה האפשרות לדבר על דברים שאינם כאן ועכשיו. לפתע ניתן לבטא עולם פנימי, עולם שאינו נגיש לכולם. עולם שרצוי שיהיה, ולא רק העולם כפי שהוא. החלום הופך לחלק (= בר-ביטוי) במציאות.
3. הכתב מתפתח מן הציור הפשוט. ההיסטוריה המתועדת החלה. מסרים ניתנים לשמירה ואחסון. מכתבים מועברים לאן שהאדם יכול להגיע.
4. הנייר ממוצא על ידי איש שאת שמו לא נדע. או שהייתה זו אישה. או הרבה אנשים ביחד. זה לא כל-כך מהותי לענייננו. נפח החומר הכתוב גדל.
5. הדפוס. אוי, הדפוס. כן זה דבר מצויין.
6. וכן הלאה. אינטרנט למשל. גם מחשבים, לפני כן.
7. והיערות מתכלין להן, ואין זו תוצאה ישירה של תרבות הלהג. תמיד היה לו לאדם סיבה מסויימת לערוף עוד כמה גזעים.
8. הקרן הקיימת לישראל נוסדת באחד הקונגרסים הציוניים הראשונים.
9. בני ישראל הנושבים אל הארץ המובטחת מגרשים את האוייב הערבי ומשתלטים על אדמותיו.
10. הציונים מפריחים את השממה.
11. מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמספר העצים שבה גדל משנה לשנה, במגמה הפוכה לזו של העולם החופשי וזה הצמוד אליו.

אלה ועוד מקצת מחידושי הלשון שאני יכול להציע, על גבי מדיה זו שהתאפשרה לי.

שיהיה לקוראים המתמידים שבוע טוב, ובהצלחה עם חיוך.